בפני תביעה לפיצוי התובע, בסך של 10,000 ש"ח, בגין אובדן כרטיס זיכרון, אחד מבין שלושה שנמסרו לתיקון בחנות השייכת לרשת הנתבעת המופעלת בקניון "לב חדרה", ובגין כשל באספקת השירות שהובטח ביחס לכרטיסי הזיכרון הנוספים שנמסרו.
התובע טען כי הגיע לחנות הנתבעת לצורך ביצוע שחזור של שלושה כרטיסי זיכרון שהכילו אלפי תמונות וסרטוני וידאו שצולמו בטיול שערך, ואשר נמחקו לשיטתו עקב טעות אנוש, כנראה בשל וירוס במחשבו, אשר גרם למחיקת התמונות לאחר שהועברו מכרטיסי הזיכרון אל מחשבו האישי.
בתיק התנהלו שני דיונים, בדיון הראשון הופיעו מצד הנתבעת מנהל הנתבעת, מר אילן הרוש, עובדת החנות, הגב' אורית לוי, וכן זכיין של הרשת המפעיל את החנות בחדרה, מר זוהר פנטי. לטענתם כתב ההגנה שהוגש לתיק ביום 09/07/12,לא הוגש על ידי מי מהם, וככל הנראה הוגש על ידי הזכיין הקודם.
מר פנטי טען בדיון האמור, כי רכש את הזיכיון להפעלת הסניף, לאחר המועד שבו מסר התובע את הכרטיסים לחנות, וכי הזכיין הקודם הוא שניהל את החנות במועד הרלוונטי. בחקירתה של הגב' לוי הבהירה הנ"ל כי לא הייתה מעורבת במתן השירות הנטען, וכי מפגשה הראשון עם התובע התקיים לאחר מעשה, כאשר זה האחרון הגיע לחנות לדרוש את הכרטיס, וחולל מהומה במקום. עוד טענה, כי הטענות כפי שהועלו בכתב ההגנה אינן מוכרות לה והכחישה את הטענה שהכרטיס שאבד נשמט מידיה כאשר הוכנס למעטפה, בטענה כי לא ברור לה מדוע הועלתה טענה זו בכתב ההגנה.
לאור האמור, ולאחר שהתובע הסכים כי למר פנטי (הזכיין הנוכחי) אין קשר לעניין, הוחלט כי הרשת תגיש כתב הגנה מטעמה לתיק, וזאת משום שלטענת התובע היא הגורם שעליו לשאת באחריות לנזקיו ולפצות אותו בגינם.
סוגיית הנזק
ראשית יש לציין כי הן בכתב התביעה והן בדיונים שהתנהלו בפניי, לא הוצגה חשבונית המתעדת תשלום עבור השירות שלכאורה הזמין התובע, ומשתמע מדבריו שאמור היה לשלם רק עם קבלת הכרטיסים בחזרה לידיו. בהתאמה, לא ניתן לומר כי לא סופק לתובע שירות שעבורו שילם, ואף לא נשמע מפיו שהתובעת או מי מטעמה התחייבו לתוצאה, קרי שיחזור מלא של התמונות שנמחקו מכרטיסי הזיכרון הפגומים.
על אף האמור, ולאחר שנשמעה עדותו, בית המשפט מאמין לתובע, בהעדר גרסה נגדית, שאכן נמסרו שלושה כרטיסי זיכרון לסניף הנתבעת בחדרה, שהתובע לא קיבלם במועד, ושכרטיס אחד אבד על תכולתו.
מנגד יש לציין, כי הכרטיסים שנמסרו היו פגומים מלכתחילה, ולא ברור ואף לא הוכח על ידי התובע עד כמה, אם בכלל, ניתן היה לשחזר את המידע בכרטיסים אלו, ומדבריו עלה כי חלק מהמידע אף שוחזר.
בהתאמה, אני קובעת כי לתובע נגרם נזק בעין כתוצאה מכך שכרטיס אחד אבד, אך כיוון שלא נסתרה טענת הסניף בדבר מתן כרטיס זיכרון חדש תחת הכרטיס הישן ואשר עלתה בכתב ההגנה המקורי - שכאמור נוסח רק על ידי הזכיין הקודם - הרי שלתובע נגרם למעשה נזק בגין אובדן של רכוש רעיוני, קרי עוגמת נפש, בלבד.
לאחר שבחנתי את טענות התובע בכתב התביעה ובעל פה, בנוגע לתוכנו של אותו כרטיס, ומכיוון שרכיב זה לא פורט די צרכו בכתב התביעה, למעט דרישת התובע בסך של 10,000 ש"ח מבלי שכימת את נזקיו, אני קובעת, על דרך האומדנא, את שיעור הנזק בסך של 200 ש"ח.
סוגיית האחריות
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הרשת נטען, כי בתקופה הרלוונטית נוהלה החנות על ידי זכיינית, חב' נוערון בע"מ ח.פ 514287390, ולכן, משמדובר באישיות משפטית נפרדת, אין להטיל את האחריות לאירוע על הנתבעת.
עוד נטען כי הנתבעת אינה מספקת בסניפיה את השירות הנטען, ולכן לשיטת הנתבעת, גם לו הוכח שבוצע שחזור לקוי לכרטיסי הזיכרון על ידי הזכיין, הדבר נעשה בניגוד לנוהלי הרשת, ומכל מקום אין ברשותה פרטים על המקרה, ואין באפשרותה לאמת את הנטען בכתב התביעה.
בעניין זה אוסיף, כי לו הוצגה בפניי חשבונית כאמור, ניתן היה לברר ולקבוע, מי הגורם שסיפק את השירות הנטען, ובהתאמה מי אחראי לתוצאותיו, ולפיצוי בגין הנזקים הנטענים.
יחד עם זאת, משקיבלתי את גרסת התובע ביחס למסכת העובדתית, ולאחר שעיינתי בכתב ההגנה, אני קובעת כי טענת הנתבעת להעדר יריבות, הינה טענה מסוג הודאה והדחה במקרה דנן, שכן שוכנעתי כי האירוע אירע בחנות הרשת, ואולם הנתבעת לא הוכיחה שהשירות הנטען הוא לא מסוג השירותים המסופקים על ידה, משאין חולק כי מדובר בחנות של הרשת, אני רואה לנכון להטיל עליה את האחריות לפיצוי התובע בגין נזקיו, ואני מחייבת אותה בתשלום הסך של 200 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (01/05/12), ועד יום התשלום בפועל.
משמצאתי לנכון לדחות את מרבית התובענה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאתיו.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.